אבא שלי לימד אותי שלא בושה להודות בטעויות. אז אני מודה – טעיתי. לא ראיתי את זה קורה, אבל עד כה, איתן אזולאי הוא הכוכב של מכבי חיפה העונה. הוא לא השחקן שחשבנו שיפרוץ, אבל אחרי שהגיע בקיץ שעבר ממכבי נתניה תמורת סכום אסטרונומי, הוא מתחיל סוף סוף לפרוע שטרות, ונחשב – ביחיד עם גוני נאור – לבאנקר של דייגו פלורס בקישור.
ופה אולי טמון הסוד הגדול. שמעתי את הפודקאסט של ערן זהבי, שם הוא אמר משפט חכם: "מאמן אחד יכול לשנות קריירה של שחקן במילה טובה, בביטחון ובנתינת אחריות". זה כל ההבדל בין שחקן בינוני לשחקן גדול. וזה בדיוק מה שקורה (בינתיים) עם אזולאי. כשהמאמן הארגנטינאי הגיע, הוא חיפש עוגנים ושם עליו עין. פלורס לקח את אזולאי כפרויקט אישי. הוא השיל שבעה ק"ג תוך פחות מחודש, מתאמן כמו משוגע ולא רואה בעיניים. והמאמן נותן לו ביטחון לעלות קדימה, לאיים על השער ובעצם להנהיג את הקבוצה. אז אזולאי הפך לאחראי על הקרנות ועל המצבים הנייחים – זה סוג הביטחון שמגיע רק כשמאמן מאמין בך.
וכך, בשקט בשקט, קם לנו מנהיג. אני בטוח שעוד יהיו לו נפילות – זה חלק מהדרך – אבל מה שהוא עושה מתחילת העונה ראוי לכל הערכה. והאסימון נפל לי כשנכנסתי השבוע עם הבן שלי לחנות של מכבי. הוא ביקש חולצה שעל הגב יהיה המספר 19. אחרי שני בישולים וסחיטת פנדל, הוא כבר מצא אליל חדש.
מנהיגות לא מקבלים, מנהיגות לוקחים. ביום ראשון, מול בית”ר ירושלים בטדי, הוא יעמוד בפניו מבחן מנהיגות נוסף. זאת עונה שיכולה להטיס אותו קדימה, ועל הדרך לתת לנו רגעים של שמחה.
תגובות