אחרי הרביעייה נגד מכבי תל אביב חשבתי שאפשר לסגור את הפער. אפילו ראיתי את זה קורה. אבל התקווה נעלמה אחרי התבוסה המבישה לנתניה, ובטח לאחר התיקו מול הבונקר של הפועל ירושלים, שהיה שעמומון אחד גדול, וגם אם היינו משחקים עוד יומיים לא היינו כובשים את השני. אז זהו, נגמר. אנחנו בכלל לא בכיוון של אליפות. נשאר רק הגביע.
ההגרלות מאירות לנו פנים השנה, ועד לחצי הגמר שיחקנו מול קבוצות מליגה נמוכה יותר. ואל כל זה הצטרפה לראשונה גם ההגרלה על הביתיות בחצי מול מכבי תל אביב – וגם בה זכינו. המשחק נגד מכבי תל אביב יתקיים בסמי עופר. ועכשיו, הציפיות שכבר נעלמו בעונה החלשה ועמוסת הטעויות הזו – חוזרות. אפשר – וצריך – לקחת גביע. זו המטרה היחידה שנשארה.
זכייה בגביע תהיה סמל להתחדשות ולתחילתה של דרך חדשה, עוד תואר לארון. ברק בכר כבר הצהיר יותר מפעם אחת בשבועות האחרונים שהוא הולך על הגביע בכל הכוח – וכך צריך להיות. בלי דיבורים על כך שהליגה לא נגמרה, בלי קלישאות על כך שעוד נשאר על מה לשחק. הוא יודע מה זו מכבי חיפה, הוא מאמין בעצמו, בצוות שלו ובשחקנים.
מעכשיו ועד לסוף העונה הכל צריך להתנקז לשני המשחקים החשובים באמת – חצי הגמר והגמר בעזרת השם. ושם המשחק עכשיו הוא ניהול עומסים. רוטציות בהרכב, שחקני שצריכים מנוחה יקבלו אותה, ניהול נכון של כרטיסים צהובים, והכל למען מטרה אחת – גביע ירוק.
אני זוכר את הזכייה האחרונה שלנו בגביע, בטדי, מול אותה הצהבת. הטירוף ביציעים, הדרך הארוכה והשמחה הביתה, החגיגות ברחבה של סמי. שם היתה סגירת המעגל של רוני לוי – וגם סגירת הדלת של יוסי בניון. למי תיפתח הדלת הפעם?
תגובות