זה ילד זה?

לא כל ניצחון מספר את הסיפור האמיתי. לפעמים הוא רק התירוץ לדבר על הדבר החשוב באמת. אז כן, ניצחנו את סכנין 0:4. קבוצה שהגיעה בלי מאמן ובלי צוות מקצועי, אחרי ששרון מימר התפטר בהחלטה אמיצה בעקבות אלימות של אוהדים. ועדיין, כמו שאמר לי פעם מאמן הנוער שלי דוד לוי האגדי: "גם קונוסים קשה לנצח 0:4".

ולמשחק הזה יש רק סיפור אחד – נבות רטנר. יש סביבו באז, יש התלהבות ויש הייפ, ואין לי שום כוונה לצנן אותו. להיפך – להעצים. כי רטנר מסתמן לא כמו עוד פריצה אלא כתופעה. ולא מוקדם לאבחן: הוא אחד הכישרונות הכי גדולים שגדלו כאן. הילד שעזב את הפועל באר שבע והפועל תל אביב הפך תוך כמה משחקים בודדים לתגלית העונה של מכבי חיפה, ואולי של הכדורגל הישראלי כולו. כבר בדקות הראשונות שלו בבוגרים – במשחק בטרנר מול האלופה שבדרך, היה ברור: הילד ענק.

יסלחו לי עלי מוחמד הפנומן ואיתן אזולאי שיחזרו מפציעות, ומדהים לומר את זה על שחקן בגילו, אבל מכבי חיפה הפכה לקבוצה של רטנר ועוד עשרה. הוא רואה משחק ברמה אחרת, מווסת עומסים בין האמצע לאגפים, נמצא בכל מקום על המגרש, דורש את הכדור ומחלק מסירות מדויקות ל-40 מטר. הוא יכול לשחק 8, הוא יכול לשחק 6, והכושר הגופני ומהירות המחשבה שלו עושים הבדל אמיתי במרכז המגרש. במשחקים האחרונים הוא גם מאיים על השער, אמנם לא מספיק אבל גם זה יגיע.

אין ספק שבקרוב מאוד הוא ימצא את עצמו בסגל של נבחרת ישראל. כי כישרונות גדולים מתגלים בכמה משחקים. לא צריך עונה שלמה, לא צריך עשר הזדמנויות. ולנו נשאר עוד מעט מאוד זמן ליהנות ממנו. כי ברור שבקיץ הבא הוא יימכר לקבוצה בליגה גדולה באירופה.

נבות רטנר מביא איתו משהו שהוא מעבר לכדורגל. כאחד שעובד עם בני נוער על ביטחון ועל ערך עצמי, לראות את המום המולד בשפתיים שלו ואת ההתמודדות שלו עם זה כשחקן שכל הזרקורים מופנים אליו – זה שיעור לחיים. הוא מראה לילדים שלנו שלא צריך להתבייש בכלום, שהמראה לא מגדיר מי אנחנו, שאפשר להגיע הכי רחוק שאפשר גם אם אתה לא "מושלם".

תמשיך ככה ילד, אתה יפה כמו שאתה.