אפשר לומר שקורות החיים שלי הם בהחלט מרשימים. אני עיתונאי, עורך דין, נוטריון, כלכלן, אקטיביסט חברתי, פעיל למען הליגליזציה, מרצה לתקשורת, פובליציסט, מבקר מסעדות, כתב ספורט, סופר, משורר והוגה דעות. יש לי תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ומינהל עסקים, תואר ראשון במשפטים, תואר שני בהגירה ושילוב חברתי, וחצי תואר שני במשפטים (פרשתי באמצע אחרי שהבנתי מהספר "התפסן בשדה השיפון" שהכל צביעות).
אבל יש עובדה אחת שלא מצוינת לעולם ברזומה שלי – הייתי הסולן הכריזמטי של להקת הפאנק החיפאית הטמפון המאודה, אולי להקת הפאנק הישראלית הגרועה בכל הזמנים. ואולי לא הייתי באמת כריזמטי, אבל מה זה משנה.
כבר בסוף שנות ה-70, בגיל 14 בערך, התחלתי לעשות פאנק. חברי עמיר ואני היינו עושים פאנק מחתרתי בדירת הוריו, תוך ניצול העובדה ששניהם היו בעבודה. הושפענו מאדם והנמלים, מהליגה האנושית, מבאזזקוק ומשאם 69. עמיר תופף על פחי מתכת, אני שרתי. הוא תופף מצוין, אני שרתי גרוע ביותר. תכננו להקים להקת פאנק אחרי הצבא, אבל מיד אחרי השחרור, במקום לתופף פאנק, עמיר נסע להונגריה ללמוד רפואה.
בינתיים, בדירה אחרת בחיפה, ברחוב ביכורים, יורם מארק רייך וירון דקל הקימו את קילר הלוהטת – להקת הפאנק הראשונה בארץ. הפאנק החל לצמוח בארצות הברית בשנת 1976 עם להקות כמו הראמונס וטלביזיון. מהר מאוד הוא חצה את האוקיינוס ואומץ על ידי הבריטים המיואשים. מרגרט ת'אצר, שביתות במכרות הפחם ואבטלה אדירה היוו קרקע פוריה לפאנק המחאתי. בערך בזמן שהסקס פיסטולס הביאו את בשורת הפאנק לעולם, קילר הלוהטת החלה להופיע לאחר שדקל והרייך צירפו את הגיטריסט סטיב איקס ואת הבסיסטית מוניקה סקס (שעל שמה קרויה הלהקה הפופולרית).
יורם מארק רייך וירון דקל
בתחילת שנות ה-80 החלה למעשה סצנת הפאנק בחיפה. ב-1981 הקילרים נכנסו למצעד הפזמונים עם הלהיט "אני רוצה להיות ראש הממשלה", דובי שיפמן פתח את הצינוק בהדר, בהמשך נפתח מרתף הברון במרכז הכרמל, ושלומי מנגר במועדון דווקא נתן צ'אנס ללהקות כמו הקליק.
ולצד הפאנק והגל החדש שהיו סתם בשוליים, צמחה גם תרבות של השוליים של השוליים. ושם אני הייתי. בעוד שהפאנק הבריטי צמח על אבטלה, תסכול מהממשלה השמרנית ומצב כלכלי נוראי, אנחנו בכרמל ממש לא היינו כאלו. הורינו לא עבדו במכרות ולא חתמו על טופס 40 UB כדי לקבל הבטחת הכנסה. היינו ילדי שמנת. אבא של הרייך היה סוכן ביטוח, אבא של אורי יהלום, שאליו עוד אגיע בהמשך, היה עורך דין מצליח, ואבי היה דוקטור להנדסת מים. כולנו בני טובים, אבל היינו משועממים, כעוסים ובעיקר מורדים.
קילר הלוהטת הופיעו במשולש התל אביבי של הסינרמה-קולנוע דן-הפינגווין. לפעמים הופעתי איתם בקטע של לחשוף ישבן או לצרוח על הקהל התל אביבי הצבוע. שנאתי את תל אביב. אני עדיין שונא.
מארק רייך ואני התחלנו לארגן מופעים בסינמטק. לערב הראשון הבאנו את להקת The A's האנרכיסטית של האחים ספרטק ואביר מר. יממה לפני המופע ספרטק נעצר על סמים, שוחרר מג'למה שעתיים לפני ההופעה, והגיע לערב הפאנק הראשון בתולדות חיפה בטרמפים, עם נעליים בלי שרוכים (לקחו לו אותם במעצר מחשש שיתאבד באמצעותם).
הופיעו אצלנו השוליים של השוליים. למשל להקת איוב עם הזמר-בסיסט הדיכאוני יובל הילמן שנראה תלוש לחלוטין, אבל כשהמופע החל הוא התגלה כיוצר ענק. או תיאטרון הרוחות עם אורי יהלום, שאז פרסם פנזינים – הגרסה המוקדמת של בלוגים (פנזין היה נכתב בבית, משוכפל בזירוקס, ואז מופץ בחנויות תקליטים).
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל הגרועים מכולם היו שרמוטה מעופפת בהרים. שולץ הביוני (לא להתבלבל עם שולץ האיום, כוכב פאנק/גל חדש מתל אביב) ובוריס סיבירסקי, המכונה בוריס סוויסה הקטן, הקימו הרכב טראש פאנק נוראי שהתמחה בלעשות צלילים לא הרמוניים. שרמוטה היתה להקה איומה. לשמוע אותם בהופעה היה דבר בלתי נסבל. שולץ שר באופן נוראי, בוריס בנה מכשירים שעשו קולות צורמים, המתופף אלי בוזגלו הפציץ בלי הפסקה, ועם ענק הבס המיוחד מתי, המכונה "הבשורה" הם היו כל כך גרועים שרוב ההופעות שלהם הופסקו בשלב די מוקדם. אני זוכר הופעה שלהם בפאב בקריות. הלכתי עם עמיר שהגיע ארצה לחופשת מולדת. אחרי השיר השלישי ניתק בעל הפאב את החשמל. הביוני, בריאיון שערכתי איתו בתום ההופעה, הגיב: "זו היתה הופעה מושלמת בכל קנה מידה אירופי מחמיר. אתה יכול אולי להזמין אותי לבירה?".
שולץ הביוני
ברגע הזה החלטתי – בפרינציפ – להקים את להקת הטמפון המאודה, כדי להיות קונטרה לשרמוטות. אורי יהלום מתיאטרון הרוחות היה האיש הנכון להתחיל איתו את התהליך. הוא היה צעיר, מוכשר, כריזמטי ובעיקר זועם. אלי בוזגלו ומתי "הבשורה" גם ככה ניגנו בחצי מלהקות העיר. עופר שדה היה מאפר גוף, בחור אמנותי, מוזר שנעצר על קנאביס כמה ימים לפני המופע – בדיוק מה שהיינו צריכים כחבר נוסף בלהקה. היינו צריכים גם אקשן בקהל, אז לקחנו הומלס בריון שהיה ישן על הדשא בבית רוטשילד כדי שישמש סדרן, איש אבטחה ופרובוקטור.
במופע הראשון של הטמפון המאודה בסינמטק הכל הלך רע. כל תקלה אפשרית התרחשה. עופר התיז על הקהל צבע שהיה אמור להיות מוסר בקלות, אבל לא ירד. הסדרן הלך מכות עם הפאנקיסטים. הקהל היה עצבני. זה לא היה הקהל של הסינמטק היום. אנשים שתו, עישנו, התפרעו. המופע היה קטסטרופה. אני תמיד שר גרוע, אבל באותו ערב הייתי גרוע במיוחד. אלי תופף בכל הכוח. "הבשורה" לא היה איתנו באף חזרה וניגן בס בלי להכיר אף שיר. כולם רבו עם כולם.
36 שנה אחרי, הרייך טוען שהוא בכלל היה הסולן של הטמפון המאודה כי אני לא תפקדתי. יש הטוענים שבכלל עלינו לבמה שיכורים. אני לא זוכר אם הספקנו לבצע קאבר ללהיט "Too Drunk To Fuck", אבל עד היום זו נחשבת להופעת הפאנק הכי גרועה בתולדות חיפה. השארנו אבק לשרמוטות. עיתונאי הרוק אפי כהן, שכתב ב"כלבו" וב"הד הקריות", תיאר אותנו כלהקה הגרועה ביותר ביקום.
אפילוג
שרמוטה מעופפת בהרים הופיעה שבע פעמים בכל שנות פעילותה. ההופעה האחרונה היתה בבית החולים הפסיכיאטרי בטירת כרמל, שם אושפז אחד מחברי הלהקה. קילר הלוהטת פעילה עד היום. הטמפון המאודה מעולם לא חזרה להופיע מאז אותה הופעה כושלת בסינמטק.
אני הבנתי שזמר כבר לא אהיה, אז הלכתי להיות עורך דין ונוטריון. דוקטור עמיר ואני לפעמים מנגנים ביחד את "Tusk" של פליטווד מאק. הוא מתופף ואני שר/מהמהם. אורי יהלום פעיל מאוד בתחום הכדורסל, בעיקר בהפועל חיפה, ותורם לקהילה. שולץ הביוני עדיין שר. אפשר לשמוע שירים שלו בפייסבוק. לדעתי הוא גרוע ברמות. בוריס סבירסקי מנהל מערכת יחסים מורכבת עם חייזר בשם גאספר.
הפאנק החיפאי לא מת, כי הוא מעולם לא חי.
להקת איוב
בוריס סיבירסקי
ליאור, למה שלא תראיין אותי במקום לפרסם שוב פעם את אותה הכתבה?