נוסטלגיה לסופ"ש | כריס קורנל, ד"ר אבי משיח ואני קורעים את חיפה

את כל שנות ה-90 העברתי ברחוב רש"י, הדר עליון. אפילו כתבתי פעם סיפור געגוע לימים ההם. בתחילת אותו העשור עשיתי טעות שרבים בגילי עשו אז – התחתנתי. זמן קצר לאחר מכן קנינו דירת גג ברחוב רש"י 7א' עם מרפסת גג ענקית ונוף לים, והחגיגה החלה. הגג שלנו היה מקום תוסס. היינו יושבים שם, שותים, מעשנים, חושבים על החיים. אקט המרידה שלנו היה כשצבענו את פתחי הניקוז בעיר בצבע ורוד – דבר שהביא אותנו לאייטם בערוץ 2 של אותם הימים.

השכונה היתה מלאה בסטודנטים צעירים, מוזיקאים, אמנים, משוררים ושאר בוהמיאנים. היו לנו הרבה חברים בני גילנו שירדו להדר לעורר את השכונה. אמנים יוצרים כמו זאב זינגר הידוע בכינויו ז.ז, טירן מדאלסי, רינת ברקוביץ', הצלם האגדי יוסי כהן שקראנו לו פאסיפיק, ענק הבס קובי מערבי, מלך הגיטרה אייל גוטמן, צחי כהן – אלו היו רק חלק מהחברים שלנו שגרו ברדיוס של 250 מטר מאיתנו ברחובות רש"י, הס ובר גיורא.

אבי משיח ואשתו תמי גרו מולנו, ברש"י 6. אבי הוא אדם עם סיפור חיים מדהים, שהלך ונעשה מדהים אפילו יותר עם השנים. הוא גדל בעפולה בבית חרדי, חזר בשאלה בגיל צעיר, הגיע לחיפה בלי בגרות, בלי מקצוע, בלי כלום. אבל הוא היה אוטודידקט מדהים. הוא לימד את עצמו לנגן והפך לאחד מהגיטריסטים הכי טובים בעיר.

הוא היה יושב אצלי שעות על הגג. אני שותה, הוא מנגן בלוז. היינו מדברים על החיים קדימה ועל מוזיקה ועל אלוהים. יום אחד הוא אמר לי שהוא רוצה ללמוד רפואה. "וואלה, אני מעשן גראס ולוקח טריפים, ואתה שותה סודה והוזה הזיות", הפטרתי ביובש, "אין לך בגרות, לא למדת כלום ואתה רוצה ללמוד רפואה? אתה תהיה רופא כשאני אהיה הרמטכ"ל של הצבא האדום". אבל לא אחד כמו משיח יוותר. בגיל 28, אחרי שהשלים בגרות וכנגד כל הסיכויים, הוא התקבל ללימודי רפואה.

אבי משיח (צילום: פרטי)

עברו כמעט 20 שנה מאז. עזבתי את חיפה, התגלגלתי לכל מיני מושבים בהרי יהודה, משם לעמק חפר ואחר כך לחדרה. מעולם לא חזרתי להתגורר בחיפה. הקשר עם משיח נותק. שמעתי שהוא נהיה רופא, אחר כך שמעתי שהוא הוסמך כאורתופד, ובהמשך שמעתי שהוא נחשב למנתח כירורגי מהטובים בארץ.

ואז, יום אחד בתחילת שנת 2017, קיבלתי טלפון ממשיח. "ליאור, זה אבי", הוא אמר בלי הקדמות, "אני בא אליך עם מישהו. עוד כמה דקות תרד, אנחנו נוסעים לחיפה לשתות משהו". בחיים לא סירבתי לדרינק, אז זרקתי עלי חולצה, שמתי כפכפים וירדתי. משיח הגיע עם חבר, בחור אמריקאי בן גילנו. הבחור נראה די דומה לי, עם שיער מתולתל פרוע – סימן ההיכר שלי עד שהגיל עשה את שלו והתלתלים נעלמו.

"כריס תכיר, זה ליאור. ליאור תכיר, זה כריס", אמר משיח באנגלית רהוטה. "נעים להכיר. אתה נראה לי מוכר", אמרתי לכריס. "נעים מאוד, אני כריס קורנל", הוא אמר. לא האמנתי. "אתה מתכוון לפאקינג כריס קורנל האמיתי?", אמרתי לו, "כריס קורנל מ-Sound Garden? זה שהקים את Temple of The Dog? זה שעשה ביצוע מדהים ל'בילי ג'ין' של מייקל ג'קסון?". "למיטב ידיעתי זה אכן אני", הוא ענה. "פאק יו", צרחתי על משיח ועברתי לעברית, "15 שנה לא שמעתי ממך מילה, ופתאום אתה נוחת עלי עם כריס קורנל? מה לכוכב רוק ענק כמוהו ולשני לוזרים שגדלו ברחוב רש"י?".

אבי משיח וכריס קורנל (צילום: אלעד משיח)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

ואז משיח הסביר לי בגדול את הסיטואציה. בשנת 2012 הוא הלך להופעה של סאונד גארדן באמפי שוני, נדלק והפך למעריץ מספר 1 בעולם של כוכב הרוק המחוספס מסיאטל. ב-2014 קורנל שוב הופיע בארץ, ואז משיח כבר קנה כרטיסים לשורה הראשונה בקיסריה, והבת שלו אפילו עלתה לבמה לתת לכריס זר פרחים. שנתיים אחר כך שמע משיח שקורנל הוא פעיל חברתי ושהוא נפגש מדי הופעה מאחורי הקלעים עם מעריצים שתורמים לגופים החברתיים שהוא מסייע להם. אז הוא טס לארצות הברית, השית תרומה יפה, ובתמורה קיבל את הזכות להפגש עם קורנל לחמש דקות לפני הופעה. בגלל שבאותו היום חגג קורנל יום הולדת, משיח הכין לו שיר והביא לו כמה מתנות מארץ הקודש. קורנל היה כל כך מבסוט מהפגישה עם המעריץ מישראל, שחמש הדקות הפכו לרבע שעה, וקורנל אמר למשיח לשמור על קשר באמצעות ההפקה שלו.

כל זה הביא לרגע שלנו ביחד. מסתבר שכריס, שהשירים שלו זוכים למיליוני צפיות ביוטיוב, אהב לבקר בישראל והיה כאן בביקור פרטי. ערב אחד הוא רצה סתם לצאת לפאב, בלי מאבטחים ובלי יחצנים ובלי פמלייה. סתם לשבת בשקט בכיף. אז מההפקה שלו התקשרו למשיח ואמרו לו שכריס רוצה לצאת איתו לדרינק באיזה פאב אפלולי, ומשיח משום מה בחר בי להצטרף אליהם בתור אחד שמכיר את הפאבים בעיר. ניסיתי להסביר שאני לא גר בחיפה כבר שנים ולא מחובר לסצנת הלגימה בעיר, אבל זה לא עניין אותם. "תמצא לי מקום עם מוזיקה טובה ובירה קרה", אמר כריס, "לא צריך יותר מזה".

ואכן, חיפה השתנתה מאז הימים שבהם ישבנו אני ומשיח על בירה ודיברנו בלוז. מקומות כמו העולם הזה, הסנדק, סוף העולם וטייק 5 נסגרו מזמן. אז הלכנו לקלמן. היה מלא, וכריס לא הסכים שאפנה לקלמן להגיד שיש בפאב כוכב רוק ענקי שמחפש כיסא. אז שתינו גינס בעמידה והמשכנו לעוגן. תפסנו שולחן צדדי, גם שם הזמנו גינס, ועל הדרך סיבוב צ'ייסרים של וויסקי ג'יימסון. אחרי עוד סיבוב, הבעלים גילי פינקוס העיר לי שהחבר שלנו שיושב בשקט ונראה קצת מהורהר מזכיר לו את הסולן של סאונד גארדן. "וואלה, יש דמיון" אמרתי. כמה דקות חלפו, וגם אור שחף עבר ושאל אותי אם כריס זה אח שלי כי אנחנו ממש דומים.

כריס קורנל וליאור פרי. יש דמיון?

ישבנו קצת, שמענו מוזיקה, משיח סיפר לי מה הוא עבר בשנים שבהן לא היינו בקשר, אני סיפרתי לו על איך נפלתי פעם אחר פעם וכיצד קיבלתי כל כך הרבה החלטות לא נכונות בחיי, וכריס הקשיב אבל לא הבין מילה, ושתה. בעיקר שתה. בסוף הערב משיח ואני שילמנו את החשבון. נראה לי קצת מוזר שזמר שמגלגל מיליוני דולרים בשנה משאיר את החשבון לשני פשוטי עם, אבל משיח הסביר לי שזה עניין של כבוד. כריס הוא כמעט אלוהים בשבילו, וזה כבוד גדול להזמין את אלוהים לכמה צ'ייסרים.

הקפצנו את כריס למלון, והוא הודה לנו על ערב מהנה. למרות כל הצ'ייסרים, הוא נראה לי עצוב. כמה חודשים מאוחר יותר, ב-18 במאי 2017, במלון בדטרויט, כריס קורנל התאבד בתלייה. יהיה זכרו ברוך.

כמה שאני מתגעגע לימים ההם על הגג ברחוב רש"י.

אבי משיח על קברו של כריס קורנל (צילום: פרטי)

רוצים לקרוא עוד על אבי משיח וכריס קורנל? לחצו כאן