במרכז הרפואי כרמל מציינים בימים אלה אבן דרך מרגשת: חזרתו המוצלחת של מערך המיילדות – הכולל את חדרי הלידה, מחלקת היולדות והפגייה – ממתחמי המקלט הממוגנים אל קומות האשפוז הקבועות. החזרה לשגרה מגיעה לאחר תקופה ממושכת ומורכבת, שבמהלכה פעל המערך כולו מתחת לאדמה.
במשך יותר מ־50 ימי לחימה במהלך מבצע שאגת הארי, פעל מערך היולדות של המרכז הרפואי כרמל בתוך מתחם ממוגן. למרות התנאים המאתגרים והצפיפות, נולדו במקום כ־300 תינוקות – נתון גבוה יותר מהתקופה המקבילה בשנה שעברה, המעיד על האמון הרב שנתנו יולדות האזור בצוות המקצועי, גם בשעת חירום.
מאחורי המספרים עומדים סיפורים יוצאי דופן של לידות תחת אש, טיפול בפגים במשקל של פחות מקילוגרם אחד במקלטים, ורגעים מרגשים שנחרטו בזיכרון הצוותים.
ורד כהן וצוות המחלקה ביולדות (צילום: אלי דדון וירון חזן)
"היולדות הן הגיבורות השקטות"
המעבר למקלט החל עם פרוץ הקרבות. ורד כהן, מנהלת האחיות של מחלקת יולדות-אם עובר, מתארת את האתגר: "להפוך חלל קטן ופונקציונלי למקום שמשרה תחושת בית ליולדת זה אתגר אנושי עצום. בגלל ההגבלות, עברנו למתכונת של 'אפס הפרדה' – התינוקות שהו צמוד להורים 24/7. דאגנו למחיצות, כורסאות הנקה ואפילו חלוקי רחצה במתנה, כדי לתת להן להרגיש שרואים אותן מעבר לקירות הבטון".
לדבריה, למרות המתח והצפיפות, לא נרשמו תלונות חריגות: "סטנדרט השירות לא נמדד בנברשות או בקרמיקה, אלא ביחס של הצוות. נשים זרות הפכו במקלט למשפחה ברגע. הן הגיבורות השקטות של התקופה הזו, נלחמות עם חיתול וחיוך עייף נגד הפחד".
ליאור שקד (במרכז) עם מנהלת הפגייה ד"ר קרן לביא (צילום: אלי דדון וירון חזן)
טיפול נמרץ במעמקי האדמה
האתגר המורכב ביותר היה בפגייה. ליאור שקד, מנהלת האחיות בפגייה עם ותק של 37 שנים, מספרת על העברת יחידת טיפול נמרץ שלמה למקלט: "לנייד פגים במשקלים של פחות מקילו, המחוברים למערכות הנשמה, ניטור וחימום, תחת איום טילים – זה מבצע צבאי לכל דבר. הצלחנו לייצר בתוך הכאוס 'בועות טיפול' שקטות. גם במקלט הקפדנו על עמעום אורות וטון דיבור שקט כדי לשמור על הצרכים הנוירולוגיים של הפגים".
שקד משתפת גם ברגע מרגש במיוחד: "לראות פג שנולד במשקל 1.900 ק"ג בניתוח קיסרי, בזמן שאימו הייתה בסכנת חיים ואושפזה בטיפול נמרץ – ולאחר 17 ימים שניהם משתחררים יחד הביתה, בריאים ושלמים – זה היה הניצחון האמיתי שלנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
קדושת הלידה בצל האזעקות
מירי יהלום, מנהלת האחיות של חדרי הלידה בכרמל, נקלעה בעצמה לאירועי המלחמה עוד בתחילתם, כאשר שהתה בעוטף עזה בביקור אצל נכדה. תחת אש, עשתה את דרכה צפונה כדי לפקד על הורדת חדרי הלידה למקלט: "תוך שעתיים וחצי כל היולדות, כולל אלו שהיו תחת אפידורל, כבר היו מוגנות", היא משחזרת.
הזיכרון החזק ביותר שלה מהתקופה הוא לידה של אלמנת צה"ל: "הוא לא זכה להכיר את בנו, אבל שתי מיילדות שלנו ליוו אותה לאורך כל הדרך. זו הייתה לידה של ניצחון הרוח, ולא נותרה עין אחת יבשה במקלט. זה המקצוע המשמח בעולם, גם כשהוא קורה מתחת לאדמה".
מירי יהלום עם תינוק חדש בחדר לידה בכרמל (צילום: אלי דדון וירון חזן)
בחזרה לאור היום
עם החזרה לקומות העליונות, הצוותים נושמים לרווחה אך יוצאים מהתקופה מחוזקים. "המילה הראשונה שעברה לי בראש כשעלינו בחזרה למחלקות הייתה 'סוף סוף בבית'", אומרת ורד כהן. "הדבר הראשון שעשיתי היה לחבק את הצוות שלי, והאמת שגם קצת התגעגעתי לשקשוקה המפורסמת של חדר האוכל שלנו ביולדות".
סופה ג'ימפלסון, מפקחת מערך נשים ויולדות בהנהלת האחיות, מסכמת: "תקופת המלחמה הציבה בפני צוותי המערך המיילדותי שלנו אתגר משמעותי של שמירה על רציפות טיפול מקצועי, בטוח ורגיש, לצד התמודדות עם מציאות ביטחונית מורכבת ומשתנה. צוותי חדרי לידה, מחלקות אם-ילוד ואם-עובר והפגייה הפגינו מחויבות, גמישות תפעולית ויכולת להעניק מענה איכותי גם בתנאי לחץ וחוסר ודאות. החוסן שהפגינו העובדים בא לידי ביטוי במסירות, באחריות, ברוח צוות ובנכונות להיות שם עבור כל אישה וכל משפחה ברגעים המשמעותיים ביותר. אני מבקשת להודות מכל הלב לכלל הצוותים על המחויבות, ההשקעה והלב הרחב".
בבית החולים כרמל מסכמים את התקופה כשיעור יוצא דופן בחוסן ארגוני. העובדה כי נשים רבות בחרו להגיע דווקא לכרמל בזמן מלחמה – למרות הידיעה כי הלידה תתבצע במקלט – נתפסת כהבעת אמון משמעותית בצוותים הרפואיים והסיעודיים.
"לראות חיים חדשים מתחילים בזמן מלחמה זה פרדוקס שקשה לעכל", אומרים במערך. "אבל הריח של תינוק חדש חזק יותר מקירות הבטון. שום איום לא יכול לעצור את האינסטינקט האימהי ואת הבחירה בחיים".
תגובות