המקום שנקרא דהבייה פעל רק כמה חודשים, וזה היה לפני 40 שנה. ובכל זאת, קבוצת "סיפורי הנוסטלגיה של חיפה" חייבת את קיומה לאוהל הארעי ששימש מקום המפלט שלי בקיץ 84', על הגבעות שדרומית לחוף הדרומי
זה לא טור געגוע ליוז'י או למסעדת ליאון ויוז'י, אלא טור געגוע בכלל לכל המסעדות הרומניות שפעלו בחיפה – ואשר כמעט כולן (למעט יונק המיתולוגי) כבר לא קיימות מזמן. ובעצם כן, אלה כן געגועים ליוז'י
את הקריירה הלא מפוארת שלי בכתיבה התחלתי בגיל 16 ב"כלבו", ועכשיו אני חוזר לזירת הפשע. אז הייתי נער מתבגר, שטותניק, מלא תסביכים ובעיות. עכשיו לעומת זאת אני אדם בוגר, ועדיין שטותניק ומלא תסביכים ובעיות
