ביום ראשון תיפתח לקהל תערוכה חדשה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית הנושאת את השם "דו – רוח הדרך". תערוכה זו ממשיכה למעשה את התערוכה שנפתחה לאחרונה במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח ואשר נקראת "דאו – רוח הדרך". את שתי התערוכות אוצרת שיר מלר-ימגוצ'י.
מקורו של הדוֹ, שמשמעו הוא דרך, במושג הדָאוּ הסיני, שהשתלב במהלך הדורות בזן-בודהיזם. שתי המסורות ביקשו להבין את מהות ה"דרך" כמסע פנימי ורוחני. התערוכה נוגעת ברוח הדרך ומפגישה את המבקר עם תפישה שמציעה לראות את המשמעות בדרך עצמה, בייחוד בעידן של מירוץ מתמשך, ריבוי משימות ופיצול קשב תמידי.
התערוכה פורשת מניפה רחבה של אמנויות יפניות הנושאות את הסיומת דו (道), אשר עיצבו את נופה התרבותי והרוחני של יפן. כל אחת מהאמנויות היפניות המכונה "דרך" מזמינה את המתרגל לתהליך של מדיטציה בתנועה, שראשיתו בהשקטת התודעה והמשכו בפעולה הנעשית בתשומת לב שלמה מתוך נוכחות מלאה ברגע ההווה, ללא ציפייה לתוצאה וללא אחיזה במטרה. הפעולה עצמה היא התכלית והתגמול.
רבות מהאמנויות הללו התהוו ברוחו של הזן-בודהיזם, כמו לדוגמא צ’אדוֹ (茶道) – דרך התה. טקס התה שהתהווה במהלך המאה ה-16 ביפן. הוא מפגש בין מארח לאורח המזמין לקשב עמוק, לריכוז ולשלווה. חדר תה נבנה במיוחד לתערוכה, יתקיימו בו טקסי תה לקהל, ולצדו יוצגו כלי תה מקוריים מאוסף המוזיאון ועבודת וידאו המציגה אמנות זו בפעולה.
קערית תה מהמאה ה-19, אוסף טיקוטין
דרך אמנותית נוספת שתוצג היא שודוֹ (書道) – דרך הכתיבה. כתב הסימניות הסיני אומץ ביפן עם הגעת הבודהיזם, ואיתו מסורת קליגרפית מרשימה. בחלק זה של התערוכה יוצגו יצירות של אמני קליגרפיה מסורתיים – מגילות מהאוסף של איתמר פרוקצ'ה ויצירות של שני אמנים יפנים עכשויים – קזואו אישיאי וטומוקו קאוואו – שהופכות לחלק מהקליגרפיה.
אמנויות הלחימה המסורתיות של יפן, המכונות בודו (武道) צמחו מתוך תרבות הסמוראים. בתערוכה מוצגות שלוש מהן: קיודו – דרך הקשת, המדגישה דיוק מדיטטיבי; איאידו – דרך החרב, העוסקת בתגובה מודעת ומיידית; ואייקידו – דרך ההרמוניה, המחנכת לפתרון עימותים ללא אלימות. שלושתן אינן מבוססות על תחרות או על ניצחון אלא על תהליך פנימי של איחוד גוף ונפש.
רוצים להישאר מעודכנים?
האמן היפני אונישי יסואקי יציג מיצב שיצר במיוחד עבור התערוכה מתוך הקשבה עמוקה לכוחות בלתי נראים – כובד, מתח, זמן ואוויר. המבקרים מוזמנים למצוא את דרכם בין סבך של רצועות נייר לבנות התלויות באוויר ונעות עם משב הרוח לסלעי בזלת קדמוניים. יסואקי יציג גם סדרת צילומי פעולה שנפרש בהם נתיב של אש בחשיכה.
באולם נוסף יוצגו יצירות עכשוויות של אמנים יפנים וישראלים, ובהם אליקה מצויה, שון קומיאמה, אלכס קרמר, אבי אייזנשטיין ומאיה כהן לוי. בכל היצירות התהליך הוא העיקר, והיוצר הופך עצמו לדרך. ברחבת הפטיו תוצג יצירה של נובויה ימגוצ'י – "ללכת בין הטיפות" – שמציגה מעגל של טיפות מים מבהיקות מפלדת אל חלד מחושלת, המדמה את האנסו – מעגל אינסופי ללא סוף והתחלה.
מלר-ימגוצ'י: "בתקופה כל כך מטלטלת, התערוכה מבקשת להזמין את המבקרים להאט את הקצב. יש חוסר הלימה בין הקצב המהיר שבו הדברים קורים במציאות שלנו לבין הקצב האנושי הפנימי. אמנויות הדו היפניות מבקשות ליצור איזון ולאחד בין לב, גוף ותודעה. התערוכה מזמינה את המבקרים לכייל את המצפן שלהם, להתחבר לפנימיות שלהם ולהיות בנוכחות מלאה, ללא הסחות דעת. כל אחת מאמנויות הדרך המוצגות בתערוכה היא בעצם דרך להגיע פנימה, למצוא את השקט, השלווה והאיזון שאנחנו כל כך זקוקים להם".
התערוכה נערכת לראשונה בשיתוף פעולה עם מוזיאון וילפריד ישראל. בתערוכה המשותפת נפגשות שוב דרכיהם של שני אספנים – פליקס טיקוטין וּוילפריד ישראל. שניהם נולדו למשפחות יהודיות אמידות בגרמניה, חלמו בצעירותם להיות אמנים ומימשו את אהבתם לאמנות המזרח באמצעות אוספיהם.
במסגרת שיתוף הפעולה יוצע לקהל כרטיס כניסה משולב לשתי התערוכות במחיר של 55 שקל, שאותו ניתן יהיה לנצל במשך ארבעה חודשים שבהם מוצגות שתי התערוכות במקביל (ינואר-אפריל).
תגובות