כאשר ג', בת 74, הגיעה למרפאת הסוכרת בזבולון, היא כבר היתה מותשת. במשך 20 שנה היא חיה עם סוכרת ויודעת את כל הכללים, אך בחודשים האחרונים הכל התחיל להסתבך. היא שכחה לבצע מדידות סוכר, פספסה הזרקות אינסולין, התקשתה לזכור משימות יומיומיות ופירשה זאת כעומס רגיל של החיים. אבל העומס הלך וגבר. הידיים החלו לאבד תחושה וכוח, פעולות פשוטות כמו כפתור או קשירת שרוכים הפכו למאמץ מיותר, והריכוז והשקט הנפשי אבדו. ניהול הסוכרת נפגע, וחוסר האיזון רק העצים את התחושה שהיא מאבדת שליטה.
הפנייה לריפוי בעיסוק היתה הנקודה שבה העניינים החלו להסתדר מחדש. כבר במפגש הראשון התברר כי לא מדובר בעצלנות או בחוסר תשומת לב אלא בירידה קוגניטיבית שפגעה בזיכרון לטווח קצר וביכולת הארגון. המרפאה בעיסוק למדה ביחד עם ג' את סדר היום שלה, זיהתה את המקומות שבהם היא נתקעת ויצרה איתה תכנית מותאמת – שימוש בתזכורות שמכוונות לזמנים הנכונים, סידור תרופות פשוט וברור, יצירת שגרה קבועה להזרקת אינסולין, חלוקת משימות לפי עומס ויכולת, והתאמות קטנות בבית ובעבודה שהורידו לחץ קוגניטיבי ותרמו לרצף פעולות ברור. כמו כן הותאמו לה אביזרי עזר בידיים שאפשרו לה לבצע פעולות בדיוק ובנוחות רבים יותר.
אט אט החלו הדברים להתחבר. ג' הצליחה לזכור לבצע מדידות בזמן, חזרה לשגרה מאורגנת והרגישה שתחושת השליטה חוזרת אליה. כפי שהיא מספרת היום, היא לא איבדה את היכולת אלא פשוט הייתה צריכה שמישהו יפרק איתה את ההתנהלות למרכיבים קטנים וברורים, וילמד אותה איך לחבר אותם מחדש.
רוצים להישאר מעודכנים?
חגית הראל כץ, מרפאה בעיסוק שטיפלה בג': "המקרה שלה מחדד נקודה שרבים אינם מודעים לה – הסוכרת אינה משפיעה רק על מדדי הסוכר, היא יכולה להשפיע על מוטוריקה עדינה, תחושה, ראייה, ריכוז, זיכרון והתארגנות, בדיוק אותם מרכיבים שמאפשרים לנהל את היום".
כאן נכנס החידוש הגדול של כללית מחוז חיפה וגליל מערבי. "בשנה האחרונה הורחב משמעותית שירות הריפוי בעיסוק למטופלי סוכרת, מתוך הבנה שהאתגר האמיתי אינו רק לדעת מה לעשות, אלא להצליח ליישם את זה בתוך עומס החיים", מספרת מנהלת ריפוי בעיסוק מחוזיתטלי רפפורט, "מרפאות בעיסוק הוכשרו כמחנכות סוכרת, נפתח שירות ייעודי במרפאת זבולון, נוספו תהליכי ליווי שיקומי בקהילה ובטיפולי בית, ונבנו כלים פרקטיים שמאפשרים למטופלים ליצור שגרה מאפשרת ולא מכבידה. הסיוע אינו עוסק רק בתפקוד, הוא מאפשר למטופלים לחזור להיות מנהלי המחלה ולא מונהגים על ידה. הוא יוצר רצף טיפולי שמחבר בין ההנחיות לבין המציאות ומעניק ביטחון, יציבות ומסוגלות. הסיפור של ג' הוא עדות לכך שהחידוש הגדול בטיפול בסוכרת אינו תמיד טכנולוגי. לפעמים הוא אנושי, תפקודי, נוגע ברגעים הקטנים של היום ומאפשר תחושה של חיים מאוזנים, בריאים ושלווים יותר".
תגובות