כשגיתית בן מוחא ביר כרעה ללדת בשבוע שעבר, היה ברור שהלידה שלה תהיה לחלוטין לא שגרתית, לא עבורה ולא עבור הצוות במחלקת היולדות בקריה הרפואית רמב"ם. בן מוחא ביר היא חירשת, והיא ידעה שכדי לעבור את הרגעים המשמעותיים בחייה בתחושה של ביטחון ושליטה, היא תזדקק לליווי מותאם שינגיש לה מה מתרחש בחדר הלידה במעמד המרגש.
וכך, לצד מיטתה עמדה חברתה הטובה יאנה אושרוב פולסקי – מתורגמנית מוסמכת לשפת הסימנים – שליוותה אותה לאורך השעות בחדר הלידה, שבסיומן הגיח לעולם לירוי – בן חדש למשפחה.
"הלידה שלי היתה חוויה עוצמתית ומרגשת", מספרת בן מוחא ביר, "למרות שאני חירשת, הרגשתי רגועה, בטוחה ומובנת לאורך כל הדרך בזכות יאנה. היה לי חשוב להבין כל שלב ולהרגיש בשליטה ובשיתוף מלא. היא תרגמה עבורי כל דבר ואפשרה לי להיות חלק מלא מכל מה שקורה. היא היתה האוזניים והפה שלי בחדר הלידה, ואני מודה לה מעומק הלב על הליווי ועל התמיכה".
לדבריה, עצם הנוכחות של חברתה הטובה כמתורגמנית בזמן אמת שינתה לחלוטין את חוויית הלידה: "ללדת בליווי של שפת הסימנים זו חוויה שנותנת ביטחון עמוק. כאשה חירשת חשוב לי להבין כל מילה וכל החלטה שמתקבלת סביבי, ובזמן לידה זה משמעותי עוד יותר. הידיעה שיש לידי מתורגמנית שמנגישה לי כל דבר בזמן אמת אפשרה לי להיות רגועה, שותפה מלאה ולהרגיש בשליטה, וכשזו גם החברה טובה שלי – זה כבר משהו מיוחד במינו. מעבר לתרגום עצמו היו שם אהבה, היכרות עמוקה ותמיכה רגשית אמיתית. היא ידעה בדיוק מתי אני צריכה חיזוק, מתי שקט ומתי פשוט מבט שמרגיע. הרגשתי עטופה, מובנת ומחוזקת, וזה הפך את החוויה לעוצמתית אפילו יותר".
אושרוב פולסקי מגדירה את האירוע כשיא אישי ומקצועי: "אני מתורגמנית מוסמכת לשפת סימנים. כל אדם חירש, בטח ובטח שבסיטואציה כזאת, צריך שהיא תהיה נגישה לו. התרגשתי כל כך, זה השיא של התרגום שלי. תרגמתי לכל כך הרבה מקומות, אבל זה לנצח יהיה השיא".
רוצים להישאר מעודכנים?
כמתורגמנית יש לה מסר ברור: "הנגישות לאדם חירש היא לא צ'ופר – זו זכות בסיסית. לכל אדם מגיע להבין מה קורה בסביבה שלו. זו הפעם הראשונה שבה אני מתרגמת לידה, והצוות ברמב"ם היה מדהים. הם הבינו את החשיבות של ההנגשה ודאגו לפרט את הכל כדי שאעביר לגיתית כל מה שמתרחש, ולא היה אפילו רגע אחד שהיא לא ידעה מה קורה. לא ידעתי למה לצפות יכול להיות מלחיץ, אבל אנשי הצוות היו נחמדים ואדיבים, והם הבינו את החשיבות ונתנו לי את המקום שלי".
כאמא בעצמה, עבור אושרוב פולסקי היה התהליך הזה טעון רגשית. "הדבר שאמרתי לגיתית בסוף זה תודה על הזכות להיות חלק מיום מרגש כל כך", היא אומרת, "לא ציפיתי שמתישהו בחיי אחווה לידה מהצד. זה באמת היה מאתגר, והיו לי דמעות בעיניים. היה לי בעיקר חשוב להיות כל הזמן איתה. היא גם כל הזמן אמרה לצוות 'יאנה היא הפה והאוזניים שלי, חשוב לי שהיא כל הזמן תהיה לידי'. ברגעים האלה מתרכזים ביכולות המקצועיות, וידעתי שבלעדיי המידע פשוט לא יעבור".
עוד היא מספרת שגם עבור הצוות הרפואי זו היתה חוויה ראשונה של לידה מהסוג הזה: "הם שאלו שאלות והבינו את החשיבות של התרגום. גם עבורם זו היתה הפעם הראשונה שהם רואים מתורגמן בחדר הלידה. אני מקווה שהמסר יעבור – הזכות לנגישות היא לא חסד, זו חובה. אני חושבת שבכל בית חולים צריך להיות מתורגמן, ולא רק בלידה – גם לבדיקות המוקדמות גיתית תמיד דאגה להביא אותי. גם במקרי חירום חשוב שיהיה מתורגמן לשפת סימנים".
ומה עושות חירשות אחרות?
אוקיי מה עושה מישהי חירשת שאין לה חברה שמתרגמת, לא הבנתי אם בצוות בית החולים מועסק אדם שמנגיש לשפת הסימנים עבטר מטופלים הבאים אליו ?