רס"ל אסף פנחס טובול ז"ל, לוחם שריון מחטיבה 7, גדוד 77, נפל בקרב בחאן יונס ב-27 בדצמבר 2024 משתי פגיעות של טילי RPG בטנק שבו לחם. הוא היה בן 22 בנופלו, והיחיד מצוות הטנק שנהרג. מאז, אביו מאיר טובול נושא עמו מסר אחד, פשוט: "אל תחכו, תגידו לילדים שלכם שאתם אוהבים אותם. לי כבר אין למי להגיד".
אסף ז"ל, תושב קרית מוצקין, היה הבן השביעי במשפחה. בסיום הטירונות הוא קיבל אות מצטיין גדודי אך לא סיפר על כך בבית. "ישבנו כל המשפחה בטקס בלטרון", מספר האב, "ופתאום קראו את השם שלו. כולם אמרו שזה באמת מגיע לו. הוא היה צנוע עד הסוף".
חבריו ופקודיו תיארו לוחם ומפקד בגובה העיניים. אסף היה לקראת שחרור, אך המשיך לחנוך חיילים צעירים, לחזק את מי שהתקשה ולראות קודם כל את האחר. "הפקודים שלו אמרו לי 'הוא דרש מעצמו יותר מאיתנו'", מספר מאיר. "לכן השתדלנו לעשות מעבר".
שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה השתחרר אסף משירות סדיר ואף אחד לא קרא לו. לאחר מתקפת 7 באוקטובר, כשהכיר אישית לוחמים מטנק שנפגע, הוא בחר לחזור מיוזמתו לפלוגה שבה שירת. "זה היה מתוך אהבה לחברים ולמדינה", אומר האב, "אף אחד לא חייב אותו. הוא פשוט הרגיש שהוא צריך להיות שם".
רס"ל אסף פנחס טובול ז"ל עם הוריו (צילום: האלבום המשפחתי)
אסף קרא לאביו "פאפא", וכשהיה חוזר מהצבא היה ניגש אליו ואומר "פאפא, אני אוהב אותך". "זה חסר לי יותר מהכל", אומר מאיר, "הדברים הקטנים האלו". ואת המסר הזה הוא מעביר בכל הרצאה ובכל מפגש: "כולם יודעים שההורים אוהבים ויעשו הכל בשביל הילדים שלהם. אבל תגידו להם 'אני אוהב אתכם'. אל תפחדו. אני כבר לא יכול".
רוצים להישאר מעודכנים?
על קברו של אסף נחקק הפסוק: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". עבור המשפחה, זאת לא סיסמה אלא תמצית חייו של אסף. "הוא לא דיבר לשון הרע על אף אחד ולא עשה רע לאיש", אומר האב, "הוא היה איש של שלום וחיבורים. כששואלים אותי מה שלומי אני עונה 'כואב וצר לי על מה שחסר לי, אבל אני שמח ומאושר על מה שנשאר לי. אמנם יש צער וכאב שילוו אותי ואותנו כל החיים, אבל יש משמעות גדולה על מה שנשאר לנו בחיים".
במהלך השבעה ביקשו חברים לאסוף זיכרונות. שתי ידידות ריכזו סיפורים מעשרות אנשים, מהצבא ומהאזרחות, ומהם נולד ספר עדויות על נתינה חינם ועל אהבת חינם. "אנשים מכל עם ישראל סיפרו מה אסף היה בשבילם", אומר אביו.
שבועיים לאחר נפילתו של אסף אמור היה אחיו להתחתן. הכלה ביקשה לדחות את החתונה, מאיר סירב. "אמרתי שלא ניתן למחבלים לבטל לנו את השמחה", הוא מספר, "אם צריך נעשה אירוע מצומצם, ואם צריך נעשה אירוע גדול. אנחנו נעמוד בזה. בסופו של דבר התקיימה חתונה גדולה ושמחה. זה היה הניצחון הקטן שלנו – ההמשכיות".
בימים אלו מוקמת בקרית מוצקין, בשיתוף עם העירייה, פינת הערכים של אסף – מרחב קהילתי פתוח של ספסלים, שכל אחד מהם יוקדש לערך מרכזי בחייו של אסף – חברות, נתינה, כיבוד הורים, אחריות, אהבת אדם ולשון נקייה – לצדם תוקם אבן זיכרון ופינה שקטה להתבוננות. לדבריו של האב, המטרה היא לא רק להנציח שם אלא להנכיח דרך – מקום שילדים, בני נוער ומבוגרים יעברו בו ויזכרו מהו אדם טוב, ומה כוחו של יחיד להשפיע על סביבתו.
לאחרונה הצטרף מאיר טובול גם למיזם "צו החיים" – פורום של משפחות שכולות שבוחרות להנציח את יקיריהן דרך המשך עשייה וחיזוק הזהות והערכים במדינת ישראל. "לא רק לזכור את מי שאיבדנו", הוא אומר, "אלא להמשיך את מי שהם היו".
פינת הערכים של אסף (עיצוב: מוריס דהן)
תגובות