נוסטלגיה לסופ"ש | המנה המשודרגת של יוסף מוגרבי

בחודש פברואר 2023 הלך לעולמו יוסף מוגרבי, שהיה מוכר כאחד מאושיות חיי הלילה של חיפה בשנות ה-90 וכאחד מהבליינים הראשונים מהמגזר הערבי בחיפה, והפך לאהוב גם בקרב קהל הבליינים היהודי. הכבד שלו, שספג כמויות גדולות מדי של אלכוהול, קרס. הבשורה הקשה על מותו החזירה אותי לתקופה הפרועה של שנות ה-90, של שווארמה לילית עם המון שומן כבש, עמבה וטחינה, ושל בירה אל תוך הלילה.

אני לא מאמין בעולם הבא או בחיים אחרי המוות, אבל אם הם בכל זאת קיימים, אני בטוח שיוסף מוריד עכשיו שווארמה טובה עם בקבוק בירה, מסתכל עלי מלמעלה ואומר: "פרי, יא פרי, מה נהיה ממך? מתי תחזור לאכול בשר כמו פעם, אח שלי?".

נקפוץ בזמן לשנת 1994. נשלחתי ממערכת "קול חיפה" להכין כתבה על רחוב יפו – רחוב המזללות – אחרי שפקחי העירייה מנעו מרכבים להחנות בו וחילקו דוחות בטירוף. כל מי שעצר לרגע לקנות שווארמה או בורקס, הפקחים הסתערו עליו מיד. הרחוב המה, בעלי העסקים זעמו, הלקוחות רתחו, והעורך של העיתון חשב שאם יש מישהו שמתאים לעשות כתב העל מקום שיש בו אוכל, אלכוהול, עצבים, זעם ופוטנציאל למכות – זה אני.

ראיינתי בעלי עסקים כועסים, לקחתי תגובה פרווה מהעירייה והכנתי כתבה. היא לא זיכתה אותי בפרס פוליצר וגם לא הביאה עמה את הפריצה הגדולה בקריירה העיתונאית שלי, סתם עוד כתבה על סכסוך נקודתי (שמתישהו, אגב, נפתר לשביעות רצון כולם). אבל על הדרך הכרתי כמה אנשים נהדרים. וביניהם את המוגרבים.

הם היו ארבעה אחים, כולם כדורגלנים שגדלו בנוער של מכבי חיפה, כולם ייצגו בגאווה את ישראל בנבחרות הצעירות – ומשום מה, בסוף כולם עברו לשווארמה. עם השנים עברו שניים מהם לגרמניה, וג'ימי ויוסף ניהלו את העסק המשפחתי. מאז אותה כתבה הפכנו לחברים. ג'ימי שיחק אז באחווה חיפה בליגה ג', וזה הביא לי רעיון גאוני לסקר את ליגה ג' מחוז חיפה. הייתי הראשון בארץ לסקר את הליגה האחרונה בכדורגל הישראלי. גם ההקדמתי את זמני וגם הכרתי את הבלם נור עבאסי שמכר בורקס בפנינת העיר, את האיש הכל יכול של אחווה עיסא חורי אללה ירחמו, ועוד רבים וטובים.

היתה לי פינה על ליגה ג' ברדיו חיפה עם גדי נס מדי יום ראשון, ולא פחות חשוב – זה גרם לי לאכול הרבה שווארמה. העסקים ברחוב יפו פתוחים לאורך כל שעות היום, אבל הכיף האמיתי היה לבוא לשם בלילה. בליינים אחרי שתייה כבדה, אמנים אחרי הופעה בצפון, סטלנים אחרי מאנץ' כבד – כולם היו שם.

והיו אז (ועודן) כמה וכמה שווארמות נהדרות ברחוב יפו – מוגרבי, במבינו, חאזן, ג'יבלי, נימר, וגם ובורקסיות כמו בית המאפה של משה ופנינת העיר למי שלא רצה לטחון בשר ב-3:00 לפנות בוקר. לכל בליין היתה השווארמה שלו. הרוב העדיפו את חאזן, שומרי הכשרות הלכו לג'יבלי, ואני, איכשהו, התקבעתי אצל מוגרבי.

יוסף מוגרבי ז"ל (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק שלו)

הייתי לקוח קבוע, בדרך כלל אחרי לילות שתייה פרועים. יוסף היה מכין לי על הפלנצ'ה את השווארמה המשודרגת – שווארמה עם עמבה, עגבניות ובצל אשר נצלים ביחד, ואז נזרקים לפיתה עם המון טחינה וחריף, והכל נשטף עם שלושה בקבוקי גולדסטאר. הקינוח, לרוב, היה בקבוק רביעי. הייתי אז צעיר, ולא ממש היה אכפת לי מכולסטרול, מרמות סוכר ומעודף משקל. חייתי את הרגע ולא התרגשתי מאזהרות כמו כמה לא בריא לאכול בלילה וכמה אסור להגזים עם שתייה.

פעם אחת סיפרתי ליוסף שאני רוצה בת זוג אקזוטית, שחומת עור או משהו כזה. התוודיתי בפניו שזו הפנטזיה שלי כי בבית יש לי אשה רומנייה, לבנה כמו קיר אחרי סיוד. יוסף אמר שאם ככה, אז צריך לעשות משהו בנדון, וביחד הלכנו למרתף 10 למסיבה של סטודנטים עולים מאתיופיה. ניסינו להתחיל עם הבחורות היפיפיות, לא הלך לנו. יוסף היה צ'ארמר, אני הייתי אינטלקטואל, אבל זה לא תפס. הסטודנטים האתיופים לא הבינו מה הזוג המוזר הזה עושה במסיבה שלהם, והבחורות לא גילו בנו עניין. חזרנו מובסים לרחוב יפו האהוב שלנו, יוסף גירד שווארמה מהסיח, אני הבאתי בורקס תרד מבית המאפה של משה, הורדנו בירות כל הלילה, וכשהשמש עלתה, יוסף הכין לנו קפה שחור חזק, כזה שעושה delete לכל האלכוהול שבגוף ושולח אותך ישר לעבודה.

אלו היו ימים נהדרים. כמה שאהבתי את רחוב יפו בלילה. רחוב ינשופי הלילה, רחוב של דו קיום. למוגרבים היו המון חברים יהודים, הם היו משלנו. אחים. או לפחות בני דודים (במובן החיובי של המילה). פעם גם באתי אליהם הביתה בשכונת חיפה אל-עתיקה. עד אז אפילו לא ידעתי שיש שכונה כזו, שהיתה ונשארה החצר האחורית של העיר התחתית.

לפני 15 שנה הפכתי לצמחוני, ועדיין, הייתי בא למוגרבי ומסתפק בפלאפל. כי למרות ההילה והפרסום של השווארמה, גם פלאפל הם ידעו להכין באופן נפלא. אלא שהמצב הבריאותי החל לתת אצלי את אותותיו – עודף משקל, עודף כולסטרול, יותר מדי שומן וגליצרידים, ואז גם הגיעה הטרום סכרת ועמה הפניה מהרופא, דיאטנית ודרישה חד משמעית לעבור לאורך חיים בריא יותר. נפרדתי מהפיתות ומהבירה, אמרתי שלום לזלילות הלילה, נמנעתי את המטוגן, והתחלתי לעשות המון הליכות, להקפיד על תזונה נכונה ועל שינה טובה, ובכללי לנסות להתאפס על עצמי.

שמרתי על קשר רופף עם המוגרבים. יוסף, שהיה בן גילי, המשיך לעוף על החיים, לשתות, לבלות, להיות מוקף בחברים, אבל לא שמר על עצמו מספיק. כשהתבשרתי שיוסף הלך לעולמו, הדבר הראשון שעלה לי בראש היה החיוך הנצחי שלו. ושווארמה ב3:00 לפנות בוקר.

אפילוג

המזללות ברחוב יפו ממשיכות לתת עבודה. אם תגיעו בלילה תוכלו לראות את ג'ימי מוגרבי טוחן משמרת לילה. מרתף 10 עצמו נסגר מזמן.

למרות הכישלון החיזורי במרתף 10, בסוף המשימה הושלמה, ולא רק שיש לי בת זוג אתיופית מקסימה, אלא שגם גרושתי, זו שהחליפה את הרומנייה, היא אתיופית.

ותיקי מכבי חיפה נפרדים מיוסף מוגרבי