תמונה שהעלה חברי לפייסבוק מאיר חזות – תמונה דהויה של ילד ג'ינג'י חמוד, עם תספורת סטייל שנות ה-70, עומד על שפת המדרכה עם כדור – מסכמת את כל ילדותנו. תמונה ששווה יותר מאלף מילים על הדור ההוא, שבו כל מה שהיינו צריכים זה כדור אחד כדי להעביר אינספור שעות מחוץ לבית.
לפני כמה ימים, בעודי פוסע בשכונה, שמתי לב לשתי מדרכות פנויות, ללא רכבים שחונים לצדן. זה התכתב לי בראש עם התמונה של הילד החמוד עם הכדור. פתאום נזכרתי איך פעם, כשהיינו ילדים, חיפשנו שתי מדרכות פנויות כדי לשחק מדרכות – משחק לשניים שבו כל ילד עומד על מדרכה אחת וזורק הכדור, כאשר המטרה שהוא יפגע בפינת המדרכה הנגדית ויקפוץ אליו בחזרה. פגיעה כזו היתה שווה נקודה, פגיעה בפינת מדרכה ואז בפינת המדרכה השנייה שווה שתי נקודות, ואם היה מגיע רכב והיית זורק את הכדור מעליו ופוגע בקצה המדרכה – זה כבר היה שווה חמש נקודות. מי שהגיע ל 21 ניצח. כך העסקנו את עצמנו במשך שעות, רק כדור ושתי מדרכות.
ניסיתי להיזכר מתי פעם אחרונה ראיתי ילדים משחקים מדרכות. זה היה לפני 14 שנים, כשעברנו לגור בשכונה חדשה, שעוד לא בנו בה גני משחקים. אז לקחתי את הילדים שלי ולימדתי אותם את רזי המשחק. הם שיחקו מדרכות במשך כמעט עשר דקות, ואז השתעממו וחזרו הביתה, מי לטאבלט ומי לפלייסטיישן.
אבל לא שיחקנו רק מדרכות. בגן יוכבד כמעט תמיד היו מספיק ילדים למשחק כדורגל על מגרש שלם. אם היו רק שני ילדים אז שיחקנו סטנגה – כדורגל לשניים, ואם היו שלושה ילדים שיחקנו חצי משחק – אחד עומד בשער והשניים האחרים משחקים האחד נגד השני.
היו עוד הרבה משחקי כדור. מחניים של שתי קבוצות, ומחניים של שני זורקים כאשר הילדים האחרים באמצע, והאחרון ששורד מנצח; עמודו – שמישהו היה בועט כדור לשמים וצועק בשם של ילד אחר, וזה היה תופס הכדור, צועק "עמודו" ומנסה לפגוע בילדים אחרים עם הכדור. והיה כמובן כדורסל על חצי מגרש, וגם אחד על אחד וכמובן המשחק המיתולוגי חיובים. רק תביאו כדור.
וכדור באותם ימים היה כדור. היום אני קונה לילדים כדור, ואם הוא לא נגנב, נאבד או נשכח תוך שבועיים, אז תוחלת החיים שלו קצרה להחריד – האוויר יוצא תוך זמן קצר, וכל קוץ זעיר או שריטה קלה מפנצ'רים אותו. פעם כדור היה עשוי מעור אמיתי, עם תפרים ועם פנימית. היינו משחקים עם אותו כדור במשך חודשים, עד שהוא היה נשחק עד דק ולא נשאר זכר לצבע שלו ולשכבה החיצונית. אם הכדור היה מתפנצ'ר היינו מחליפים פנימית, לא לפני שניסינו לתקן אותה עם מדבקה ודבק. אם הכדור נקרע – תופרים אותו. בכל בית היתה משאבה עם מחט לנפח כדור וערכה לתיקון פנימיות – לגלגלי אופניים ולכדורים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הכדור היה חלק בלתי נפרד מחייו של כל ילד. גם כשהתפרים נפרמו והכדור היה שחוק לחלוטין, שיחקנו איתו עד שנפח את נשמתו. לפעמים היינו מתארגנים כמה ילדים וקונים כדור שכונתי. הכדורגל היה תמיד המשחק המועדף. על האספלט בגן יוכבד, בגן דניאל, במגרש של עירוני ה' ואפילו בגן ידידיה ברחוב אהוד. כל מה שהיינו צריכים זה ארבע אבנים גדולות לסמן את שני השערים, וכדור. כל כדור.
התפקיד של הכדור בחיינו היה משמעותי מאוד. מגיע החופש הגדול וההורים חוששים שהילד ישתעמם? תנו לילד כדור, והוא יעביר אחלה חופש עם מדרכות, סטנגה ועמודו. לצערי הרב, הדבר היחיד שהילדים שלי יודעים היום על מחניים זה שבצומת מחניים יש את הסמאש בורגר של מסעדת כביש 90. אין להם מושג שהיה פעם משחק שכזה, אין להם מושג על מה אני מדבר.
ואתמול בערב שמעתי כמה שירים מפסטיבל וודסטוק.
התמונה שהעלה מאיר חזות לפייסבוק
תושבת קרית חיים
שהנכד שואל אותי איך הסתדרת בלי מחשב? עניתי לו שגם טלויזיה לא הייתה לנו. אז מחשב?. פשוט קראתי כל היום ספרים והלכתי לתנועות נוער.ושעות משחקים מדרכות, כי מכוניות בקושי היו