"אם הייתי צריכה לבחור מקצוע הייתי בוחרת שוב להיות אחות"

מי אני?
יהודית ברנע, בת 66, אחות במשך יותר מ-40 שנה, אם לארבעה בנים, סבתא לחמישה נכדים. עובדת בלין 21 שנים, ובשנים האחרונות במרכז לבריאות השד.

למה דווקא אחות?
שני הורי חלו ונפטרו כשהייתי ילדה קטנה, והחלום שלי היה להיכנס לתחום הרפואה ולסייע לאנשים אחרים. אם הייתי צריכה לבחור מקצוע הייתי בוחרת שוב להיות אחות.

היום הראשון בעבודה:
זה היה מזמן, בשנת 1977. הייתי אחות בקיבוץ יגור, הקיבוץ שבו גרתי ושבו אני גרה עד עכשיו. היינו בתורנות, כל יום אחות היתה עם טלפון צמוד, ומי שהיה צריך היה מתקשר גם בלילות – בכל עניין שמעלים על הדעת.

משמרת בלתי נשכחת:
כשעבדתי במיון בקריה הרפואית רמב"ם. בתקופת שאחרי מלחמת שלום הגליל, תחילת שנות ה-90, היה "טלפון אדום" שאליו היו מתקשרים כאשר מסוק עם חיילים מגיע. יום אחד הגיע מסוק עם כמה חיילים פצועים קשה. אחד מהם הגיע עם כוויות ב-98 אחוז מהגוף. הוא עבר טיפולים קשים מאוד ולבסוף נפטר.

מה הכי קשה בלהיות אחות?
האלימות של המטופלים והמשפחות. אני שמחה לומר שתמיד ידעתי לענות יפה ולא נקלעתי למצבים כאלה.

רגע קטן שעושה לך טוב במשמרת:
שאני יודעת כשעזרתי לאשה שקיבלה את הבשורה הכי קשה בחייה, וללוות אותה ברגעים הקריטיים בחייה. תמיד אשאר דמות משמעותית עבורה.

משפט שמלווה אותך בעבודה:
אנחנו פה לתת שירות מכל הלב. אני יודעת איך המטופלות מרגישות, הייתי בשני צדי החלוק.

מאחורי החלוק:
אני אוהבת מאוד לקרוא, אפילו ארבעה-חמישה ספרים בשבוע. אני יכולה להגיע לעבודה אחרי לילה של קריאה. אני גם אוהבת לעשות הליכות בקיבוץ, אבל הכי הכי לשחק עם הנכדים שלי.