דווקא עכשיו, אחרי שבוע שבו מכבי הציגה את המשחק הגרוע ביותר שלה העונה (ואולי בעשורים האחרונים) ואת המשחק הטוב ביותר שלה העונה, יש לי רק בקשה אחת – אל תפתחו ציפיות. עבודה קשה, צניעות, וכמה שיותר ישראלים בהרכב, את השאר נשאיר לאלוהים.
אחרי הזוועה מול הפועל פתח תקוה, 99 אחוז מאוהדי מכבי באו למשחק נגד הפועל תל אביב בלי ציפיות. והם הופתעו, לטובה הפעם. כמה כיף לנצח סוף סוף בסמי עופר, כמה כיף לראות שחקני בית. אני אדם אופטימי, אבל גם בחלומות הכי ורודים שלי לא האמנתי שגיא מלמד ומיכאל אוחנה, אחרי חצי שנה בלי כדורגל, יצילו את המולדת. אוחנה נראה חד וטרף את המגרש, והבישול שלו גרם לי בפעם הראשונה העונה להתרומם מהכיסא. ומלמד? הוא נתן גול של חלוץ רחבה אמיתי, בסיבוב, עם חדות שכבר חשבנו שאבדה.
קשה לדעת מה יהיה בהמשך. אבל לנוכח השנתיים פלוס האחרונות, למדתי לא לפתח ציפיות ולא לחלום יותר מדי. אבל לפחות עד למשחק מול עירוני קרית שמונה מותר לחייך קצת. כי כשעלי מוחמד נראה כמו בשיאו בליגת האלופות, כשיילה בטאי שולט באגף, וכשיש שוער בדמותו של גאורגי ירמקוב בשער, וכשמלמד בהרכב בלחץ כבד של התקשורת וגם כובש, אולי בכל זאת יש אור בקצה המנהרה.
נכון, שמונה הדקות של תוספת הזמן נראו כמו נצח, ונדמה היה שתסריט הגול בסיום יחזור על עצמו בפעם המי יודע כמה (עבדולאי סק בעוד טעות אופיינית, עם שער שרשום עליו והפך להרגל בכל משחק), אבל הפעם זה נגמר בטוב. יכולת סבירה אבל סוף סוף נשמה על המגרש.
בכדורגל, כמו בחיים, יש קארמה. כשרצים, עובדים קשה ונותנים הכל, גם המזל משחק לטובתך. הניצחון הראשון בקדנציה השלישית של ברק בכר הגיע, ועכשיו נדרשת המשכיות. ובבקשה – בלי ציפיות.
תגובות