אין הרבה מה לכתוב על הדרבי הזה מהבחינה המקצועית. כן, היה לחץ. הרבה לחץ. ברק בכר סחב על הגב את ה-5:1 המשפיל מהעונה שעברה – תבוסה שלא רק כאבה אלא גם עלתה לו במשרה. הפעם הוא רצה ניצחון. בכל מחיר, גם על חשבון כדורגל. אז ניצחנו 0:2 במחצית הראשונה, והשנייה היתה בעיקר משעממת.
נקודות האור היו שני הבלמים תוצרת קצף – ליסאב עיסאת ואלעד אמיר – שמילאו בגאווה את יושבי יציע היהלום, וגם את שחקני העבר של מכבי חיפה שישבו לצדי. עוד נחזור אליהם.
הפועל חיפה באה בעיקר לריב, ככה זה כשאתה חי על שני משחקים בשנה. ג'בון איסט הקפיד להקניט שחקנים ואוהדים ירוקים מהשנייה הראשונה, ונראה היה שחבריו התמקדו בניסיונות של שבירת רגליים. וכשאתה בא לריב, אתה בדרך כלל מפסיד.
אבל לפחות מבחינתי, העניין המרכזי היה ביציע ולא על הדשא. זכיתי לשבת ביציע היהלום של סמי עופר. בתקופה האחרונה מקפידים במכבי לעשות כבוד לשחקני העבר. וההיררכיה היא ברורה: מעל 30 הופעות – מנוי ליציע הכסף, מעל 50 הופעות – יציע הזהב. והאגדות, אלו שהטביעו חותם ועיצבו את הדרך מוזמנים ליציע היהלום, ליד יעקב שחר. פעם בשנה זכאים שחקני העבר לבוקס פרטי. בדרבי הזה אני זכיתי.
על כל האופרציה הזו אחראיות שתיים – נורית שרון ומיטל משה – והכל מתוקתק. הייתי בהרבה איצטדיונים באירופה, אבל מתחם ה-VIP בסמי עופר עולה על כולם. כבר בכניסה אתה מבין שהגעת למשהו אחר. מאבטחים בחליפות, לובי מפואר, הכרטיס עם השם שלך כבר ממתין. שמאלה – אירוח זהב. ימינה – אירוח יהלום. ובפנים מארחות, שתייה בשפע (כולל אלכוהול משובח), אוכל מצוין, שולחנות, כיסאות וכלים ממותגים בסמל של מכבי חיפה.

יש מה לשתות (צילום: אסי אברהמי)
בקומה העליונה נמצאים תאי הצפייה. שוב לובי מפנק, מנות פתיחה, שתייה חופשית, מלצרית פרטית וצוות שלם. משתי הקומות יש יציאה ליציע עם מושבים פרטיים ועם מסך טלוויזיה לכל מושב. במסדרון פגשתי את איתן אהרוני ואת ברוך ממן, זאהי ארמלי זרק לי חיוך. הגעתי שעתיים לפני שריקת הפתיחה וכמעט לא רציתי שהמשחק יתחיל. אחרי שלוש בירות גם כמעט שכחתי מי נגד מי. במחצית – שתייה חמה, קינוחים, אירוע של העשירון העליון. על הכל מנצח השף יוסי שטרית. אם לא הכדורגל, אז לחות בתחום הזה אנחנו במקום הראשון בליגה – בפער.
במשחק עצמו הרגשתי כאילו צנחתי ממלון חמישה כוכבים למשחק שלמשך דקות ארוכות נראה כמו ליגה לאומית. לפחות הרווחתי פרשנות בשידור חי משחקני העבר הגדולים. אחרי שלא רציתי שהמשחק יתחיל הגיע השלב שבו לא רציתי שהוא ייגמר. כמו באירופה.

גם כוסות הבירה ממותגות (צילום: אסי אברהמי)





תגובות