ואז אמרתי: "פאק, זה הכי גאוני שראיתי"

גילוי נאות: אני אוהד הפועל חיפה מגיל 6, לא מסוג הדברים שאני יכול להתגאות בהם בחיים, שנים של חושך על פני תהום, אבל ריאל מדריד אצלי היא הלב בסופו של יום. כן, הייתי שלשום בדרבי, ראיתי את שלט הפרישה יורד לאט לאט, והדבר הראשון שאמרתי לאשתי היה: "פאק, זה הכי גאוני שראיתי", ולא רק בארץ – בעולם. ויצא לי לראות בלייב שלטי פרישה מהמושקעים באירופה במעמדים גדולים בהרבה.

אבל בוקר אחרי, אני מתעורר למבול של פוסטים הזויים בנושא, מבול של אנשים נטולי חוש הומור. ואני שואל את עצמי – מתי הפכנו להיות חברה כזאת פגיעה ומעייפת? המים הזה רץ ברשת כבר יותר מעשור, הוא עבר אלפי מתיחות פנים והומור בכל הווריאציות, אז עכשיו נזכרתם שהוא לא חינוכי?

ואל תבלבלו את המוח על חינוך. הילדים שלכם לא מתקלקלים משלט ביציע, הם גדלים על טיקטוק שמלמד אותם מיניות, אלימות, השוואות, השפלות וריקנות טוטלית. אינסטגרם מחנך אותם לערך עצמי לפי לייקים, לשיתופים וללבוש מינימלי שמכוסה בפילטרים ואלגוריתם זול. אבל שם שקט לכם. שם זה "העולם המתקדם". פתאום שלט עם הומור גס ביציע עושה לכם חרדת חינוך. נוח להיעלב מכדורגל.

"אם היתה לך בת היית אולי…" ו"אם הבן שלך היה איתך במגרש אז…". די, קאט דה בולשיט, כי מחוץ למגרש הכדורגל העולם ורוד ונקי… מספיק עם הצביעות. חינוך לא מתחיל ונגמר בשלט, חינוך טוב מתחיל ונגמר בבית, נגד כל תוכן רע שעומד לנגד עיני הילדים שלנו בעידן המודרני. מגרש הכדורגל הוא לא גן ילדים ולא אולם תרבות. הוא מראה, ולפעמים המראה היא לא נוחה. מגרש הכדורגל הוא המקום להתבטא (נכון, לפעמים גם באופן קיצוני), ומי שלוקח את הילד שלו למשחק צריך לקחת בחשבון שהוא ייחשף לדברים מהסוג הזה.

כדורגל זה רגש, זה קיצון, יצרים גבוהים והומור. מי שמגיע לשם ומצפה לעולם סטרילי, כנראה הגיע למקום הלא נכון. קריאטיביות 10/10. תנוחו, מתישים.