יש שוער בשער?

כבר שבועות ארוכים שאני מגיע למשחקים בלי ציפיות. וכך, בשקט בשקט, עשינו ניצחונות גדולים בדרבי ועל הצהבת. ואז התחילה לחלחל שוב הציפייה. רצינו להמשיך את המומנטום מול מכבי נתניה. אבל כנראה שמכבי חיפה בשעה 15:00 – ועוד מול רוני לוי – זה כבר יותר מדי, מתכון בדוק לאכזבה.

ברק בכר נפל שוב למלכודת של לוי – לעמוד נמוך, לחכות לחטיפות ולצאת למתפרצות קטלניות. זו שיטה מנצחת נגדנו. הרבה יותר מדי איבודי כדור, הרבה פחות מדי אגרסיביות. ושער אחד שאולי גאורגי ירמקוב יכול היה לעצור ולהשאיר אותנו במשחק. וכאן מתחיל הסיפור הגדול של ינואר.

ירמקוב הוא נושא השיחה המרכזי בקרב האוהדים. מצד אחד, יש אלה שאומרים שהוא השוער הכי טוב שנחת פה בשנים האחרונות ושצריך לתת לו חוזה לכל החיים. מצד שני, זקני השבט טוענים שזה הזמן לעשות קופה, למכור במחיר שיא ולהחזיר את עומרי גלזר לקדנציה שנייה ולבנות עליו לשנים קדימה.

אני חושב שירמקוב הוא שוער מצוין, אבל אבא שלי, שוער העבר צדוק אברהמי, מוריד לי קצת את ההתלהבות. "ירמקוב הוא חיית רחבה, החלוצים היריבים מפחדים ממנו, אבל יש לו יותר מדי טעויות של גולים", הוא אומר, "כבר היו כאן טובים ממנו". לדעתי, מכבי מצאה זהב. הוא נרכש בגרושים, היו שהשוו אותו לשריף כיוף, ופתאום צמחה לנו כאן, מתחת לאף, מפלצת. אבל אם ישכיבו עליו חבילות, אולי עדיף למכור עכשיו ולסגור עם גלזר לחמש שנים. ברור שזה רק עניין של זמן עד שהוא יימכר כי יהיה קשה לשמור על שוער ברמה כזו לאורך זמן.

עכשיו נשאר רק לראות מה הבוס יחליט.